פסק-דין בתיק ע"א 1377/05

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב- יפו (כב' השופטת חנה ינון) בת.א. 68918/03, אשר קיבל את תביעת המשיב בסך 345,650 ש"ח, לאחר שנדחתה בקשת רשות להגן שהגיש המערער.

1.                    רקע

(א)                המערער, בעל שליטה בחברת י. צרפתי שירותי בנייה בע"מ (להלן: "החברה"), חתם על כתב ערבות מתמדת המוגבלת לסך של 860,000 ש"ח, לתשלום חובותיה של החברה למשיב.

(ב)                 מכוח ערבות זו הגיש המשיב נגד המערער (ונגד אחרים) תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב החברה בסך 345,650 ש"ח.

(ג)                  המערער הגיש בקשת רשות להתגונן (להלן: "הבקשה") במסגרתה טען כי המשיב הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, כשאיפשר העברת כספים מחשבון החברה שלא על ידי מורשי חתימה בחשבון, ומבלי שהתקבל אישורו למשיכות בסכום שמעל 10,000 ש"ח.

2.                    החלטת בית משפט קמא

(א)                בית משפט קמא דחה את הבקשה מפני שהמערער לא הראה הגנה אפשרית כנגד התביעה.

(ב)                 בית משפט קמא דחה את טענת המערער כי המשיב חרג מסמכותו בכך שהעביר כספים ללא חתימתו ומבלי שהתקבל אישורו הטלפוני, וזאת בהתבסס על הודעת הבנק מיום 4.8.02, לפיה אין הוא מתחייב לקבל אישור טלפוני של המבקש, וכי השיקים יכובדו בהתאם לדוגמת החתימה הנמצאת בסניף הבנק. בית-המשפט הוסיף וקבע כי המערער לא פירט מהם הסכומים אשר הועברו שלא כדין, ואף לא הביא כל ביסוס עובדתי וחשבונאי לטענותיו.

(ג)                  טענת המערער כי ערבותו בוטלה עם מכירת הזכויות בחברה נדחתה אף היא לנוכח עדותו בחקירה הנגדית שאינו זוכר אם הבטיח המשיב שיבטל את ערבותו. בית משפט קמא דחה אף את טענות המערער כי לא קיבל את כל מסמכי הבנק הדרושים לו לצורך הגנתו, בקובעו כי מדובר בחברה גדולה אשר קיבלה באופן שוטף דפי חשבון מן המשיב. מטעם זה נדחתה גם טענת המערער, שהמשיב  אישר העברות הכספים חרף מודעותו לקשיים אליהם נקלעה החברה.

3.                    טענות המערער

(א)                לטענת המערער שגה בית המשפט בקובעו כי הוא לא הראה הגנה אפשרית, ולו בדוחק. המערער גורס שהעובדות שהציג בתצהיר מגלות הגנה נגד התביעה "ולו בדוחק".

(ב)                 כך טוען המערער, כי על מנת להגן על עצמו כערב לחובות החברה, יצר מנגנון שהבטיח כי החברה לא תיכנס ליתרת חובה. על פי מנגנון זה אסור היה למשיב לגרוע מחשבון החברה כספים בסכומים העולים על 20,000 ש"ח, מבלי לקבל את אישורו.

(ג)                  המערער מציין כי בתצהירו הביא כדוגמא מקרה קונקרטי בו גרע המשיב מחשבון החברה סך של 300,000 ש"ח ללא הרשאתו. לגבי מקרים אחרים, ביקש הוא לבסס טענותיו באמצעות מסמכים הנמצאים אצל המשיב, שאותם סירב האחרון להמציא לידיו, ואשר בלעדיהם לא היה באפשרותו לבסס הגנתו כדבעי. לטענת המערער, התחמקות המשיב מהמצאת המסמכים צריכה להוות, כשלעצמה, עילה למתן רשות להתגונן.

4.                    טיעוני המשיב

(א)                המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתו העלה המערער במסגרת הבקשה טענות כלליות וסתמיות מבלי להניח תשתית עובדתית מפורטת לטענותיו. כך, לא פירט המערער מהם הסכומים אשר הועברו לטענתו שלא כדין מחשבון החברה, ואף נמנע מלצרף דפי חשבון שיתמכו בטענותיו.

(ב)                 המשיב מוסיף כי טענות המערער בדבר העברות כספים מחשבון החברה שלא כדין הופרכו כאשר התברר כי העברות אלו בוצעו על ידי חשב החברה, אשר נמנה על רשימת מורשי החתימה בה. המשיב מדגיש כי הודיע למערער שלא יפעל על פי פרוטוקולי החברה אלא על פי דוגמות החתימה שברשותו. אף על פי כן, לא טרח המערער לשנות את זכויות החתימה בחשבון. מחדלו זה, כך נטען, מצטרף למחדליו האחרים בכך שלא טרח להורות על סגירת החשבון לאחר מכירת החברה, ולא ביצע כל פעולה המיועדת להבטיח כי לא יידרש לפרעון יתרות החובה בחשבון בגין פעולות עתידיות.

(ג)                  המשיב מציין כי החברה, אשר המערער היה בעל השליטה בה, קיבלה באופן שוטף דיווחים עדכניים. מערכת החשבונות של החברה היתה מקצועית, ענפה ומאויישת על ידי חשב, מנהלי חשבונות ורואי חשבון. לפיכך, הופרכו אף טענות המערער בדבר אי קבלת מסמכים מן המשיב.

5.                    דיון והכרעה

הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.